החלטה בתיק בש"פ 6240/13

1.             בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) ב-מ"ת 5905-08-13 מתאריך 12.09.2013, שבגדרה נקבע כי המשיב ישהה בחלופת מעצר עד לתום ההליכים נגדו, בתנאים של "מעצר בית מלא", שיפורטו בפיסקה 4 שלהלן. העוררת מעלה בערר טענות שונות, והעיקרית שבהן היא כי יש לבטל את חלופת המעצר שנקבעה למשיב נוכח מסוכנותו, הנלמדת מהחומרה והאכזריות שבמעשיו, כפי שעולה מכתב האישום שהוגש נגדו וממכלול החומר הרלבנטי.

             אביא להלן את העובדות הצריכות לענין.

2.             נגד המשיב, המתגורר בנצרת, הוגש בתאריך 05.08.2013 כתב אישום. בעובדות כתב האישום נכתב כי בתאריך 08.072013 המשיב קשר קשר עם אנשים אחרים לפגוע בתושב שטחים בשם אחמד תורקמאן (להלן: אחמד), וזאת כנקמה על כך שאחמד תקף בדקירה, על רקע חוב כספי, את קרוב משפחתו של המשיב (סובחי האדיה; להלן: קרוב המשפחה) בנצרת בשעות הערב של אותו היום.

           מכתב האישום עולה כי המשיב ביצע פעולות רבות לשם הוצאת הקשר אל הפועל. בין היתר נטען כי המשיב יצר קשר טלפוני עם אנשים המתגוררים בשכנות לאחמד, בשכונה המזרחית בנצרת (להלן: השכונה), על מנת לנסות לעקוב אחר תנועותיו של אחמד, וכן מיקם אנשים נוספים, שזהותם לא הובררה, במעין "מחסומים" שנועדו למנוע את יציאתו של אחמד מהשכונה. המשיב ושותפים נוספים (שגם זהותם לא הובררה) הסתובבו ברכביהם בשכונה, כשהם מצויידים באלות, צינורות ושרשראות (להלן: נשק קר).

           בהמשך אותו ערב, כפי שעולה מכתב האישום, משהתקשו המשיב ושותפיו למצוא את אחמד, הם תקפו תושב שטחים אחר, שהתגורר בשכונה המזרחית בנצרת, בשם מחמוד חבאיבה (להלן: הקורבן), אשר לא היה לו כל קשר לאירוע התקיפה של קרוב המשפחה - כשהסיבה היחידה הנראית לעין לתקיפתו של הקורבן היתה היותו תושב שטחים. על-פי כתב האישום - המשיב ושותפיו הכו את הקורבן בראשו ובכל חלקי גופו, בין היתר באמצעות הנשק הקר, והותירו אותו שכוב על הכביש, מדמם ומחוסר הכרה. הקורבן חולץ בהמשך על-ידי תושבי השכונה, הועבר לבית החולים ונותח בעקבות שבר וחבלות בראשו.

           עוד נטען בכתב האישום כי המשיב מחק ממכשיר הטלפון הנייד שברשותו את רשימת השיחות שביצע בתאריך 08.07.2013 וכן את רשימת אנשי הקשר באותו מכשיר טלפון.

           בגין כל המעשים שתוארו לעיל, הואשם המשיב בכתב האישום בעבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיפים 329(2)+29 לחוק העונשין, התשל"ז-1967 (להלן: חוק העונשין)); קשירת קשר לביצוע פשע (עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין).

3.             עם הגשת כתב האישום, הוגשה על ידי העוררת, בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). עוד באותו יום התקיים דיון ראשוני בבקשה, במסגרתו אישר בית המשפט הנכבד קמא לבקשת בא-כח המשיב ובהסכמת באת-כח העוררת, דחייה לצורך למידת החומר, והמשיב הושאר במעצר עד להחלטה אחרת - מכח הסכמת בא-כחו.

           בתאריך 07.08.2013 קיים בית המשפט הנכבד קמא דיון נוסף בבקשה. במסגרת דיון זה, אישר בא-כח המשיב את קיומן של עילות מעצר וראיות לכאורה, ולפיכך לא היתה, ואף אין כעת, מחלוקת בין הצדדים בעניינים אלו. בית המשפט הנכבד קמא הורה בתום אותו דיון על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, תוך הותרתו לעת ההיא במעצר.

           לשם השלמת התמונה אתאר, כבר בשלב זה, את עיקרי תסקיר המעצר (להלן: התסקיר), שהוכן בעניינו של המשיב ואת מסקנות שירות המבחן שהובאו במסגרתו. יחד עם זאת, משיקולים של צנעת הפרט לא אכנס לפרטים ואעשה כן באופן כללי בלבד. בתסקיר המבחן צוין כי המשיב, שהינו רווק בן 18, התייתם מאביו בהיותו בן 12. כן תוארה בתסקיר מערכת יחסים מורכבת בין בני המשפחה. המשיב, כפי שעולה מהתסקיר, פרש מלימודיו בכיתה ט' כדי לעזור בפרנסת הבית, ועבד בשלוש השנים שקדמו למעצרו כטייח. בנוגע למעשיו של המשיב, מושא כתב האישום - שירות המבחן התרשם כי הם לא נבעו מ"דפוסי התנהגות עברייניים מושרשים", אלא מצרכים פסיכולוגיים הקשורים לדימויו העצמי של המשיב. שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון בינונית להישנות בעתיד של התנהגות דומה לזו שתוארה בכתב האישום. שירות המבחן נפגש גם עם המשמורנים שהוצעו על-ידי המשפחה, שהם: אמו של המשיב, אחיו, בן דודו ודודתו (אשת אחיו של אבי המשיב), והתרשם ביחס לשלושה מהם (למעט אחיו של המשיב, אשר נתפס על-ידי שירות המבחן, בשל גילו הצעיר, כמי שאין בכוחו להציב למשיב גבולות) כי הם מבינים את משמעות משימת הפיקוח והצורך בשמירה על תנאי מעצר הבית, ויכולים להוות דמויות סמכותיות לגביו ולדווח על הפרות של מעצר הבית, במידה ותהיינה כאלה. שירות המבחן המליץ, בסיכומו של התסקיר, על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בתנאים של "מעצר בית מלא" בבית אמו, ובפיקוח שלושת המשמורנים שתוארו לעיל, בשילוב של איזוק אלקטרוני.

4.             במסגרת הדיון השלישי בבקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, שהתקיים בתאריך 12.09.2013, נדונה אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, על רקע מסקנות שירות המבחן, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט ושתואר לעיל. בית המשפט הנכבד קמא תחקר את שלושת המשמורנים עליהם המליץ שירות המבחן בתסקיר המעצר, אשר פורטו לעיל. העוררת התנגדה לשחרורו של המשיב, מהטעמים עליהם היא חזרה גם בהודעת הערר ובדיון שהתקיים בפני ואשר יפורטו בהמשך, ובא-כח המשיב הפנה לפסיקה התומכת, לשיטתו, בשחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהוצעה במסגרת תסקיר המעצר.

           בתום הדיון הורה בית המשפט הנכבד קמא על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהומלצה על-ידי שירות המבחן, כלומר, בתנאי "מעצר בית" בבית אמו בשכונה המזרחית בנצרת, בפיקוח המשמורנים הבאים: אמו של המשיב, שפיקוחה סוייג כך שלא יחול בשעות הלילה (מהשעה 20:00 ועד השעה 06:00) וכן דודתו של המשיב ובן-דודו (בית המשפט הנכבד קמא ציין בסיכום החלטתו כי המשמורן "פארס האדיה" הוא דודו של המבקש, אך מקריאת תסקיר שירות המבחן וגוף ההחלטה עולה כי מדובר בטעות סופר, וכי המדובר בבן-דודו של המשיב, עליו הומלץ במסגרת התסקיר). כן הורה בית המשפט הנכבד קמא על התקנת איזוק אלקטרוני בבית האם, על הפקדה כספית בסך 5,000 ש"ח ומתן התחייבות עצמית בסך 25,000 ש"ח על ידי המשיב וכן על חתימה על כתב ערבות צד ג' בסך של 10,000 ש"ח על-ידי כל אחד מהערבים. בית המשפט הנכבד קמא אסר עוד על המשיב ליצור קשר, מכל סוג שהוא, עם העדים שפורטו ברשימת עדי התביעה שצורפה לכתב האישום.

           לבקשת באת-כח העוררת עיכב בית המשפט הנכבד את שחרורו של המשיב ב-48 שעות על מנת ליתן סיפק לעוררת לשקול הגשת ערר על ההחלטה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ומכאן הערר שלפני. 

5.             בתאריך 13.09.2013 התקיים בפני דיון בערר, במסגרתו שמעתי את טענות הצדדים ובסיומו קבעתי כי המשיב יישאר במעצר עד למתן הכרעה בערר ועתה אני נדרש לכך.

טענות הצדדים

6.             העוררת העלתה בהודעת הערר שהגישה שורה של השגות על החלטת בית המשפט הנכבד קמא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בכלל, וכנגד החלופה שנבחרה בפועל בפרט.

7.             בהקשר הכללי גורסת העוררת כדלקמן: 

(א)           מסוכנותו של העורר לא ניתנת לאיון, בשלב זה, באמצעות כל חלופת מעצר שתוצע, וזאת נוכח האכזריות בה נקט המשיב במעשיו שתוארו בכתב האישום, אשר נלמדת, לשיטת באי-כח העוררת, מהעובדה שהאלימות שהפגין המשיב - כוונה כלפי "קורבן אקראי", אשר לא היה קשור לתקיפת קרוב משפחתו של המשיב (שהיתה המניע ל"מסע הנקמה"), וזאת רק בשל היותו תושב השטחים, כמו ה"דוקר" שתקף את קרוב משפחתו של המשיב. במהלך הדיון שהתקיים בפניי הגישה באת-כח המשיב לבית המשפט תמלול של הקלטות שבוצעו על-ידי המשיב במהלך האירועים, מושא כתב האישום (באת-כח העוררת הדגישה כי אין מדובר בהאזנת-סתר מכל סוג שהוא, אלא בהקלטה שבוצעה על-ידי המשיב עצמו, ככל הנראה בשגגה, על-ידי לחיצה על פונקציה במכשיר הסלולארי שגורמת להקלטת השיחות). הקלטות אלו מתעדות את שיחותיו של המשיב במכשיר הטלפון הסלולארי שלו - ומדגימות, לטענת התביעה את אכזריותו הרבה של המשיב ואת המסוכנות הנובעת ממנה (אלו משתקפות, לגישתה, בהתבטאויותיו של המשיב בהקלטות הנ"ל).

           בהקשר זה מבקשת העוררת להדגיש את הפער בין התנהגותו של המשיב, שתוארה על-ידה כ"משולחת רסן ונעדרת שיקול דעת" לבין האופן שבו הציג את התנהלותו - פער עליו עמד גם שירות המבחן במסגרת התסקיר שנערך למשיב.